אחד מתוך מאה ילדים נולדים עם אוטיזם.
אוטיזם מקורו במילה היוונית “autos” פירושה "עצמי" (פרי’ת אוטה 1997 ).
היא מלמדת על חוויית עצמי שונה אצל האדם, חוויה שמייצרת מרחב לבד
שאינו מבחין בקשר החיצוני מלבד העצמי.
תינוק רעב מצפה להזנה. הוא לומד רק בדיעבד כאשר הוא מוזן שבע ורגוע שזה מה שמצפה לו.
כשהצורך הפיסי (אוכל) והרגשי (מגע והכלה) נענה, הוא נחווה כחלק מהעצמי.
כך התינוק מבין שהוא נראה, נוכח באופן רצוי וקיים.
אי סיפוק הצורך מותיר את הצורך בלתי מודע, ומתבטא במתח לא מובן ובחרדה.
בשלב של תלות מוחלטת ל הילד בהורה, כשהשמירה על החיבור להורה היא חיונית לקיום.
אם אין התאמה מתמשכת של ההורה, נוצרת אי התאמה בין החלקים הפנימיים של נפש התינוק.
שיווי המשקל הפנימי שלו מתערער. (חיותה גורביץ 2009).
הצרכים הפיזיים של רעב, שינה, אוכל והחלפת טיטול הם מכלול של צרכים
הבונה את ההתחברות שמאפשרים להרגיש שהאני שלי אהוב חשוב ומעניין.
כשהצרכים הראשוניים מתמלאים, נוצר חידוד הגירויים החושיים של קולות, מגע,
טעם וראיה ומפתח את המוטיבציה לתקשר עם הסביבה והעולם. כשלא מתקיימת
התאמה לצרכים האותנטיים של התינוק אין התפתחות חושית וסנסורית של מערכת העצבים
והתינוק נכנס למצב קפיאה הישרדותי שבו רק רוב המערכת הפיזית גדלה ללא בקרה מווסתת.
בלעדי זה, חוויית התינוק נעשית לא ברורה, אין רצף בטיפול והתינוק חווה איום על עצם קיומו.
העצמי נקטע ואינו ממשיך לפעול לכיוון צמיחה.
כך חווה התינוק בעצם חזרה אל השלבים המוקדמים ברחם ובינקות העוזרת
לעצמי להתגבש מחדש ולהתפתח אל מול עולם.
מצבים המערערים את שלוותו והתפתחותו התקינה של התינוק.
מצב של היעדר אם הופך את מה שחי וקיים למוות הנחווה כממשי לחלוטין.
היעדר אם מחייב את התינוק להתנתק ממצבים פנימיים שאינם מותאמים להורה
כדי למסד מחדש את החיבור, ולשמור על שיווי המשקל הפנימי ועל הוויסות העצמי.
כשהחוסר מצטבר, מתפתחת אישיות המותאמת לחסר המתמשך הזה ומנותקת ממקורותיה.
הגוף מאבד את תחושת הגבולות שלו וההזדקקות נהפכת לפעילות ממשית,
התינוק יצטרך להיאבק בהישפכות שלו החוצה ולהחזיר לעצמו את תחושת
הגבולות מתוך התקשחות ומאמץ. ( חיותה גורביץ’ 2009 )
אובדן שחווה האם הגורם לה להתכנסות ולסגירות.
לידה קיסרית. לידה ללא הכנה מסודרת לאם ולעובר.
לידה מהירה שבה שולפים את העובר החוצה מהרחם המגונן,
קוטעת את התהליך הטבעי של ההנאות הגופניות והפסיכולוגיות בהן מתנסה
התינוק בלידה נרתיקית. בניתוח קיסרי נגרמות בעיות בתפישת החלל של היילוד.
תודעת ממדיו אינה באה לתינוק בדרך טבעית.
נראה כאילו אין הוא יודע היכן מתחיל גופו והיכן הוא מסתיים ( דר תומס ורני וג’ון קלי 1983).
ככל שהלידה והטיפול נהיים קטועים ולא רצופים, העצמי מתחיל לייצר הגנות,
שיעזרו לשרוד כאב וממשיך לגדול בעיקר במימד האורגני והפיזי.
לאורך זמן, יתגלה פער בין הגיל הכרונולוגי של הילד ליכולות המנטליות והרגשיות.
הגוף נשאר ברמה הרגשית בשלבי ינקות ומתאפיין בגוף עם תנועות כמו של תינוק קטן.
ולכן לעיתים נראה תיקים או תנועות לא רצוניות,
שהן ביטוי לתנועות משלב ינקותי מוקדם ואף ייתכן משלב עוברי .
הניסיון לגעת לטעום ולהריח עצמים ואנשים ובכלל זה את עצמם, קשור לגיל מנטלי נמוך.
תינוקות בוחנים גם הם את העולם באמצעות חושיהם הקרובים. ( אוטה פרית’ 1997 ).
ההתנהגות התבניתית והנוקשות של הילד,
נועדה להגן עליו מפני הביקורת והנוקשות שאליה נחשף בגיל ינקותי
שגרמו לשליטה יתרה במערכת הרגשית.
אוטיזם היא לא בעיה אורגנית בלבד או גנטית היא מכלול של סיבות
שסגרו את הילד מהעולם שלא את כולם נוכל להבין. הריפוי שמתרחש בילד,
קורה במקביל לשינוי אצל ההורה והוא יכול להתרחש ביחד..
אחד האתגרים בטיפול באוטיזם הוא להתמודד עם הבלבול כשיש גוף גדול
שנראה בוגר עם צרכים של תינוק . לא במקרה, הילד שגדל נשאר עם פנים תינוקיים
המותאמים לגיל הינקותי ולא לגיל הכרונולוגי. אך טבעי, הוא שלהורה יש קושי
לחזור ולתת לילד צרכים ינקותיים . לדוגמה:
כשהילד הנראה גדול משמיע קולות בכי ויבבות כמו של תינוק וההורים מתקשים להסכים לכך .
ההורה בנוקשות יחד עם הילד לכן צריך לגדל גם את ההורה וגם את הילד.
הטיפול באייפק מאפשר לבדוק באיזה שלב פיסי, רגשי ואנרגטי נמצא הילד.
מאפשרים לילד לחזור לשלב המוקדם בו נתקע בהתפתחות,
ולשחרר את האנרגיה שלא איפשרה לו להמשיך ולגדול באופן שלם ואינטגרטיבי.
דרך מבחן שריר אוספים מידע דרך תמונות וסמלים וניתן לעשות זאת
גם דרך טיפול על האם. תינוקות שמכנים "תינוקת נוחה ושקטה",
שלא חווה צרכים אותנטיים של עצמה, ומתכחשת לצרכים הינקותיים שלה.
המפגש בקליניקה מאפשר סביבה בטוחה המאפשרת לילדים להתרחק
ולבחור את הגירויים הרלונטיים. זהו שלב התפתחותי נורמלי הנקרא רפרצ’מונט.
תופעה זו של תנועות גוף קדימה ואחורה נקראת רוקינג.-השלמת חסר בנקודת זמן
בזמן נסיגה בודקים במבחן שריר לאיזה גיל כרונולוגי הילד נסוג אליו.
ובהתאם נעבוד לספק את הצרכים הרגשיים.
הנסיגה מלמדת עד היכן יש עצמי רצוף וקוהרנטי וממתי החלה
הקטיעה הרגשית והפיזית שאליה נתייחס בטיפולים.
שיתוף הפעולה בטיפול בין מטפל-הורה וילד מאפשר את החיבורר ביניהם.
בודקים בשלבים שונים באיזה מצב רגשי הילד נמצא:
טרום הפריה, הפריה, עוברות, לידה וכו’. כל שלב מצביע על צרכים שונים,
שלהם הוא זקוק במהלך הטיפול. כל שינוי הוא משמעותי מאד בחיבור של העצמי .
סיוע להורה לשתף פעולה עם הצרכים האמיתיים הינקותיים,
הוא לרוב הפתרון היעיל בטיפולים. הדבר עוזר לילד להרגיש
נראה, אהוב, שמישהו מבין אותו.
ככל שההורה משתף פעולה עם הילד ומאפשר הבנה וגמישות כלפי הילד,
תיווצר התאמה שחיונית ליצור רצון להמשיך לתקשר עם ההורה.
ברגע שהצורך מסופק הילד גם יסיים את השלב ויפתח לשלב הבא.
ברגע שהילד מרגיש מוגן – אסוף – מפותח אנרגטית הוא הופך להיות
פנוי לראות את הסביבה והאנשים או הילדים הנמצאים בסביבה.
מהרגע שההורה נמצא שם ברגע של חוסר- ברגע של התכנסות – מבין את הילד אז מתחיל שינוי.
ההורה שם בשביל לעזור לילד להתפתח ולא רק להרגיש כמה קשה לו.
