כיצד ניתן לזהות דיכאון?
מצב הרוח ירוד, חוסר רצון לעשייה, איבוד העניין וההנאה מפעילויות שהיו קודם מעניינות ומהנות, אנרגיה וחיות נמוכים.
עיסוק חוזר במחשבות חוזרות ונשנות על היותם חסרי ערך, חווים רגשי אשמה חזקים, וחשים חסרי ישע וחסרי תקווה. ירידה בריכוז ובזיכרון, הימנעות מפעילות ומשהות בחברה, התעניינות ירודה במה שקורה מסביב, מחשבות על מוות והתאבדות. נדודי או שינה מוגברת. ירידה בתיאבון, ובמשקל, או להיפך עלייה בתיאבון ובמשקל. לעתים קרובות יתלונן החולה הדיכאוני על כאבי גוף כמו: עייפות, כאבי ראש ובעיות עיכול. ויש קושי ליהנות מהחיים ברמה היומיומית. חוסר אונים ייאוש ובדידות מכביד על התפקוד היומיומי. פסימיות וייאוש ותחושה ש”כלום לא יעזור”. תחושת בידוד, חוסר מוטיבציה וכוחות להיעזר. הבושה והפחד מסטיגמה, מקשים על פניה לטיפול.
מה כדאי לעשות?
הפנייה לבקשת עזרה, זהו צעד ראשון והכרחי בדרך להחלמה. טבעי להרגיש במצב רוח רע כשקורים ארועים לא נעימים, כל עוד זה זמני וחולף זה טבעי ונורמלי. אבל כשהסבל נמשך תקופה ארוכה, כשמתקשים למצוא הנאה בדברים שפעם שימחו אותנו ומרגישים “דאון” כללי, ייאוש, זה כבר מעבר למצב רוח רע ונדרשת התייחסות רצינית לעניין. יש לשער שאנחנו בדיכאון. כ- 5 אחוזים מאוכלוסיית העולם, סובלים מדיכאון. זאת אומרת שאחד מתוך כל עשרים אנשים חווה במהלך חייו לפחות חויה דיכאונית אחת או יותר. נשים נוטות לסבול מדיכאון כ-50 אחוז יותר מגברים.